הצלחה אינה הדרך היעילה ביותר לשנות הרגלים

2018-04-30T13:24:01+00:00
התמדה בשינוי הרגלים

כבר כמה זמן אני מהרהר מהי הדרך היעילה והקצרה ביותר לשינוי הרגלים או הטמעת הרגלים חדשים.

פוסט בבלוג המרתק של ג'יימס קליר גרם לי להבין שעד עכשיו לא הבנתי מה המשמעות של התמדה.

יש לה שתי משמעויות, ונראה שכל פעם הצמדתי למושג את המשמעות הלא נכונה.

כמה זמן ייקח לנו להשתנות?

אז מסתבר שחוקר בשם מאלץ קבע בשנת 1960, ללא כל בסיס מחקרי בעצם, שהרגל חדש לוקח להטמיע מינימום של 21 יום. מאז, כל ספרי ה"עזרה העצמית" וכל המנטורים והקואצ'רים למיניהם, הסתמכו על הקביעה הלא מבוססת הזו. בדרך הם גם שכחו שמאלץ כתב מינימום 21 יום. כך התחיל מיתוס לא מבוסס וקשה למימוש.

מחקר מ2009 הסיק שלוש מסקנות מעניינות. ראשית, לקח בממוצע לאנשים 66 יום להטמיע הרגל חדש. שנית, הזמן היה תלוי מאוד באדם, בהתנהגות שלו ובסביבה. טווח הזמן נע בין 18 ל254 ימים! שלישית, לא היתה כל השפעה ל"פקשושים" בדרך. גם אם הנחקרים לא הצליחו מדי פעם לממש את ההרגל החדש, בסוף הטמעת הרגל הצליחה.

משמעותה של התמדה

ניקח את ההחלטה להטמיע הרגל חדש בחיים. דיאטה, כתיבה כל יום, לא משנה מה.

התמדה יכולה להתייחס להצלחה שלי במשימה שהצבתי לעצמי, לדוגמא "התמדתי במשך חודש לקום כל בוקר ולתרגל חצי שעה יוגה".

המשמעות השנייה היא להתמיד בניסיון להצליח להתמיד במשימה שהצבתי לעצמי. לדוגמא, במשך שנה המשכתי לנסות לשמור על תזונה מאוזנת. היו ימים שהצלחתי, היו שבועות שזללתי, אבל תמיד התמדתי לנסות.

מה אתם חושבים עדיף? מה נחשבת יותר הצלחה בעיניכם? התשובה די ברורה.

בסוף השנה בה התמדתי לנסות, אני לא רק מאושר שהתמדתי, הדרך הייתה גם הרבה יותר נינוחה ונעימה לי. לא בזבזתי משאבים יקרים בלבקר ולשפוט את עצמי על כל מעידה ולכן הצלחתי להמשיך.

הדרך הבטוחה להפסיק לנסות הרגלים חדשים היא לבקר ולשפוט את עצמך על כל מעידה. באיזשהו שלב נמאס לך. לא מהמאמץ ליישם את ההרגל, אלא מהשהות הבלתי נסבלת שלך עם השופט הפנימי שלך. זה מתיש.

התוצאה הכי חשובה מהשנה בה התמדתי בלנסות, זה שנהניתי מהדרך.

רק לדרך יש משמעות

אלן ווטס אמר בחכמה (ציטוט לא בטוח מדויק אבל בטוח מוצלח): "החיים אינם מסע, הם ריקוד". הוא התכוון שכמו ריקוד, שהמטרה שלו היא הריקוד עצמו ואין משמעות למיקום בו הוא מסתיים, כך המטרה היחידה שיכולה להיות לנו בחיים היא ליהנות מהם, לחוות אותם. אין מטרה או משמעות בסוף הדרך, שאם נגיע אליה בסוף פתאום נהיה מאושרים.

אני חושב שזה עיקרון נחמד להיזכר בו מדי פעם כשאנו מנסים להתמיד בספורט, דיאטה, או כל הרגל אחר. אם הניסיון להתמיד הורס לנו את החוויה, את הדרך, כדאי שנשנה משהו בגישה.

פ.מ אלכסנדר (אביה של שיטת אלכסנדר) טבע את המונח end-gaining שמשמעו להיות ממוקד אך ורק במטרה בצורה כזו שלא נותנת כל חשיבות לדרך. הדוגמא הראשונה שנתתי (חודש של "הצלחה" בשינוי) היא בדיוק התמקדות במטרה ולא בדרך, והדוגמא השנייה היא התמקדות בדרך.

זו הדרך היעילה ביותר גם להתמיד לאורך זמן בהחלטות שלנו, וגם ליהנות מזה על הדרך.